<h1>הגהות שערי דורא סימן ע"ז</h1>
<h2>דף קה:</h2>
וגרסינן בירושלמי בפ' אלו דברים בפסחים [פ"ו ה"ד] אמר רבי יוסי הדא אמרת מאן דאכל (חופיץ) (במ"ס כתיב חוביץ ובמקצתם כתיב חובין) ובעי למיכל קופרא צריך לנער פתותי פירוש מי א)שאכל גבינה ורוצה לאכול בשר צריך לנער [ד"ק כי"פ כי"א צריך לבער] מן השלחן שיורי הפת שנאכלין עם הגבינה ולא נהגו העולם כפירש בה"ג דרב יודא גאון דפירש אהא דרב נחמן לא שנו אלא בין תבשיל לתבשיל אז הוא רשות ב)אבל בין תבשיל לגבינה הוא חובה פירוש בין תבשיל של בשר לתבשיל של חלב אז הוא רשות ליטול ידיו דהוי כמו נ"ט בר נ"ט דאין כאן לא ממשות של גבינה ולא ממשות של בשר ג)אבל בין תבשיל [דבשר] לגבינה כלומר (שאכל) [ס"א שאוכל) גבינה חובה דהא איכא ממשות גבינה ובעי קינוח והדחת הפה והאריך הרבה ונלאתי לכתוב הכל לפי ד)שאין אנו נוהגין כמותו גם ר"ת וראבי"ה מאוד הקילו לכן לא כתבתי דבריהם. [שערי דורא הלכ' איסור אכילת בשר אחר גבינה סימן ע"ז]. א)0אדם שאכל גבינה ורוצה לאכול בשר צריך להעביר מעל השלחן כל הלחם וכל המאכלים שעלו עם הגבינה על השלחן ולהביא לחם אחר (ואח"כ יביא בשר) לאכול עם בשר א"ז בה' (פסח) [בב"ח] הגה באשר"י סי' ז' מתחיל ומצוה מן המובחר היכא שאכל כו'. ב)0וצריך לזהר שלא לאכול בשר ודג משום דקשה לצרעת. ויש מחמירין בדבר ליחד לדגים כלים לבד. וא"א הרא"ש ז"ל היה נוהג לרחוץ ידיו בין בשר לדג והיה שורה פת ביין ואכלו בנתיים כדי לרחוץ פיו טור י"ד סי' קט"ז. גם בגמ' פכ"צ איתא ההוא ביניתא דאיטווא בהדי בשרא אסרה רבא מפרזיקיא למיכלא בכותח דקסבר ריחא מילתא הוא מר בר רב אשי אמר אפי' במילחא נמי אסורה משום דקשה לד"א פי' צרעת מהרא"י ז"ל. וא"א הרא"ש ז"ל הי' נוהג לרחוץ ידיו בין בשר לדגים (ס"א בין בשר לגבינה) לא ראיתי נוהגים הכי אפי' פרושים וצנועים אלא עושין קינוח הפה לחוד והדחה ע"י שתייה מהרא"י ז"ל. ג)0וא"א הרא"ש ז"ל כתב ונהגו העולם שלא לאכול גבינה אחר בשר. ואפי' אחר בשר עוף ואין לשנות המנהג א"ה [עכ"ל הרא"ש כה"ב סי' ה' מכאן ואילך לשון הטור] בד"א כשאוכל הבשר והגבינה בעצמה. אבל אם אוכל תבשיל של בשר מותר לאכול אחריו תבשיל של גבינה ואפי' הנטילה ביניהם אינו צריך אלא רשות. אבל אם בא לאכול אחריו גבינה עצמה או בשר עצמו אחר תבשיל גבינה חובה הוא ליטול ידיו י"ד סי' פ"ט. וז"ל הגה (ד"ק) מתוך פרש"י משמע דוקא אכל בשר שיש בו ממשות צריך להמתין ששה שעות (פירש"י שמושך טעם זמן רב) קודם שיאכל גבינה אבל אם אכל תבשיל של בשר כגון ביצים מטוגנים (בשומן אווז) או (שלקות) [ט"ס צ"ל שלקו"ק] מותר לאכול גבינה מיד ע"י קינוח והדחה ונטילה לכל הפחות כדפי' התוס' אבל בין תבשיל לגבינה חובה עכ"ל. כתב סמ"ק סי' רי"ג ודוקא כשאכל בשר בעין אבל אכל תבשיל של בשר כגון ביצים מטוגנים בשומן אווזא או שלקות בלע"ז מותר לאכול גבינה [אח"כ] על ידי קינוח והדחה לכל הפירושים. מותר כו' הכי נהוג לפי שרוב הגאוני' שרו כה"ג לכ"ה מסעודה לסעודה רק בסילוק ובירך בנתיים אף עפ"י שהן סמוכות זו לזו יש לסמוך על דברי רבותינו המתירים ומ"מ האי לכל הפירושים דקאמר ר"ל ההוא דרב חסדא אבל הנהו דמפרשים ההוא דרב נחמן [ד"ל הגה ר"ל פי' רשב"ם שאכתוב בסמוך] כה"ג אסור כדכתב האשר"י בהדיא מ"מ דברי סמ"ק עיקר דלכאורה פי' (רשב"ם) דחוק הוא בין תבשיל לתבשיל שניהן של בשר או שניהן של גבינה. אבל מ"מ נהגו להצריך קינוח והדחה [ונטילה (יש"ש סי' ה')] אפי' בין תבשיל בשר (ד"ב) לשל גבינה וכן איפכא ואין זה כסותרין אהדדי מהרא"י [וצ"ע כי אינו מכוון כ"כ]. (כ' ראבי"ה) [כ' מרדכי (סי' תרפ"ז)] וראיתי מורי (מהר"ם מרוטנבורק) שאסור לאכול גבינה אחר ביצים מטוגנים בשומן של אווזא משום גזירה אטו שומן וחלב (במ"ס כתיב אטו שומן וחלב ובמקצתן כתיב אטו של בהמה וחיה) ולא כדברי בה"ג ור"ת מרדכי פ"ח דחולין. כתב הא"ז בשם הרשב"ם שאם אכל תבשיל של גבינה ורוצה לאכול תבשיל של בשר צריך נטילה אפילו ביום. ופי' בהגה באשר"י הטעם משום שהתבשיל (של גבינה) נדבק יותר מגבינה עצמה וכן המנהג ליטול ידיו אפילו ביום. לאחר כל מאכל של חלב. ואם יש להקל שלא להצריך נטילה זהו דווקא בגבינה עצמה שהיא יבישה וקשה ולא בשום מאכל של חלב (ס"א ולא בתבשיל) (ולאו דוקא תבשיל) מהרא"י ז"ל. ד)0שאין אנו נוהגין כמותן. פירש שיהא רשות ודו"ק.
